Synthese aprés 70 jours
אף אחד לא יודע מתי תגמר המלחמה הזו. קשה לראות כרגע את תמונת הסיום. אי אפשר לדעת, עדיין, אם החזית הצפונית תתלקח או לא, מה ייסגר עם החות'ים והאם חבית אבק השריפה ביהודה ושומרון תתפוצץ. חיינו עמוסים סימני שאלה. מצב רוחנו נע בין דכאון עמוק, לעמוק יותר. הבועה שלנו התנפצה. האשליה לפיה אפשר לקיים כאן חיים נורמליים יחסית ולתמרן מסבב לחימה אחד למשנהו בלי להסתבך, התפוגגה.
ובכן, זה לא מדוייק. התמונה לא שחורה עד כדי כך. מבצבצים בה מקטעים אפורים, שהולכים ומתבהרים. יש בה לא מעט נקודות אור, שהולכות ומתרבות. כי מה שכן אפשר לדעת, זה שישראל נלחמת. ההתמכרות לשקט חלפה. הנכונות לשלם מחיר כדי לחיות כאן, התחדשה. במשך תקופה ארוכה מדי הסתובבנו כאן על קצות האצבעות, משתדלים לא לטלטל את הספינה, משלמים פרוטקשן לסביבתנו, נזהרים בכבודם של שוחרי שנאתנו, עושים הכל כדי שאשליית השקט תימשך עוד שנה, עוד חודש, עוד יממה.
במלחמת לבנון השניה המדינה שותקה, קפאה והתאבנה מול 8 הרוגים במארון א-ראס. בכל הסבבים בעזה התמלאו מקבלי ההחלטות (כמעט תמיד זה היה נתניהו) אימה מול התחזיות על מאות חיילים שייהרגו אם נעז לשקול את חיסול חמאס. נסראללה הפך להיות המאיים הרשמי שלנו. ציפינו לנאומיו כמו שנאשם ממתין לפסק הדין, כמו שנישום ממתין להודעת פקיד השומה.
אז זהו, שגם זה נגמר. האסון של ה-7 באוקטובר ניער מעלינו את כל זה. ביום שלישי האחרון נפלו בקרב קשה שניטש בסוג'אעיה 10 קצינים ולוחמים. רובם מגולני. אירוע כזה, לפני שנה, משתק את ישראל לשנתיים. לא עוד. בלענו את הדמעות, כחכחנו בגרון, חשקנו שפתיים ואנחנו ממשיכים. כן, עוד מעט נגיע ל-500 חיילים הרוגים (קרוב ל-80% מהם נפלו ב-7 באוקטובר), אבל אף אחד לא שוקל להרים ידיים, לשקוע במרה שחורה ולחזור הביתה עם הזנב בין הרגליים. ועוד לא דיברנו על האזרחים שנשחטו בהמוניהם באותה שבת.
https://images.wcdn.co.il/f_auto,q_auto,w_1400/3/6/3/7/3637675-46.jpg
אסור לשכוח שזה מה שעשינו לאורך שנות דור. כל הסבבים בעזה היו חרפה. כל ההתרפסויות בפני נסראללה היו בזיון. חברת השפע שלנו האמינה שאפשר להמשיך לרמות את מזג האוויר ולאנוס את המפה. החודשיים האחרונים לימדו אותנו שיש גבול לכל תעלול ועכשיו אנחנו במלחמת עצמאות שניה שאחריה, צריך להתפלל, הדברים ייראו אחרת לגמרי.
החדשות הטובות: כל האיזור מביט ורואה את זה. רואים את ישראל משלמת מחיר כבד בעזה, אבל לא ממצמצת. רואים את צה"ל העוצמתי מפעיל את המכבש המלחמתי שלו, הבלתי ניתן לעצירה, ולא מתרגש מימים קשים. רואים את הציבור משלם מחירים בלתי נתפסים, אבל לא מוריד ראש. מה שהם רואים, זו מדינה בלתי מנוצחת שחוזרת לעצמה.
גילויי הגבורה מעוררי השתאות. לא רק של הלוחמים. של התושבים והאזרחים שנלחמו על חייהם, של כיתות הכוננות, של השוטרים האמיצים, של כל אלה שקפצו ב-7 באוקטובר מהבית וחשו דרומה כדי לבלום את הפראים בגופם. בלי לשאול שאלות, בלי לחשב חשבונות ובלי לתהות תהיות. ןגם החברה האזרחית שלנו מתגלה עכשיו במלוא עוצמתה. ההתגייסות של כולם למאמץ המלחמתי, היצירתיות, ההתנדבות, הנחישות והאומץ. כל אלה חסרי תקדים
אין עוד צבא בעולם שבו אחוז הקצינים הנופלים גבוה כל כך. אין עוד צבא בעולם שבו המונח "אחרי" אמיתי ומוחשי כל כך. כך מג"ד 13 סא"ל תומר גרינברג ומג"ד 53 סא"ל סלמאן חבקה. קיבוצניק ודרוזי. גולנצ'יק ושריונר. בחייהם ובמותם, כמעט לא נפרדו. כך רס"ן אריאל בן-משה מסיירת מטכ"ל שעזב הכל באותה שבת ודהר דרומה. אמו, גלית ולדמן, צימררה את כולנו כשאמרה לאחר נפילתו שהיא לא מתאבלת עכשיו, כי עכשיו צריך לנצח. היא תתאבל אחר-כך. וכך רבים כל כך וטובים כל כך.
הברית הישראלית חיה, עדיין, ובועטת. וגם נלחמת. ניסו לפרק אותנו כאן למרכיבינו. ניסו להפריד בין לוחמים לקצינים, בין שמאלנים לימניים, בין דתיים לחילונים ובין אשכנזים לספרדים. לרגעים נדמה היה שזה מצליח. אבל כשנקראנו לשדה הקרב, זה נכשל. בבית החולים השיקומי בשיבא פגשתי שני לוחמים. אחד מהם, בן של חבר יקר מאוד, מוכר לי היטב. קצין שריון במילואים. אשכנזי, משפחה מבוססת מאוד, דעות פוליטיות במרכז-שמאל. נפצע קשה. חברו דתי, מתנחל, פאות ארוכות (וגם גיטרה). ימני, אולי אפילו חרד"לי. הם התחבקו. אי אפשר היה לטעות באשר לרעות השוררת ביניהם. כשאתה יושב באותו טנק, נושא את אותה אלונקה או מסתער על אותה מנהרה בג'באליה, אתה לא דתי או חילוני, ימני או שמאלני. אתה ישראלי.
המלחמה הזו לא יכולה להסתיים בשום תוצאה למעט נצחון. הוא צריך להיות ברור. הוא לא יכול להיות נתון לפרשנות. הוא צריך לכלול את מותם האלים של כל ראשי חמאס, מכל הזרועות והתצורות הוא צריך לכלול את הריגתם או לכידתם של רובם הגדול של אנשי כוח נוח'בה, הנאצים של ימינו. הוא צריך לכלול חמאס בלי שלטון עזה ביום שאחרי. עדיף לעשות את זה מהר. מי שחשב שיהיה לנו כל הזמן שבעולם, טעה. אסור להוריד עיניים מהכדור והמטרה. תוצאה ברורה, ניצחת, חד משמעית, תעצב מחדש את ההרתעה הישראלית במרחב האלים בו אנו חיים. מרחב בו אין מקום לחלשים, להססנים או ל"מכילים".
https://images.wcdn.co.il/f_auto,q_auto,w_1400/3/6/3/8/3638328-46.jpg