בוב חזר מ"משט החירות" לעזה: "ישראל הביאה את זה על עצמה"
"כן, אני אנטי ציוני", מכריז בוב סוברי ללא היסוס, למרות שלרגע אין לו כל כוונה לוותר על האזרחות הישראלית, "קראתי הרבה ספרים שלא הייתי חשוף אליהם לפני זה. נועם חומסקי, נורמן פינקלשטיין, כאלה. התחלתי לקרוא סופרים פלסטינים, התחלתי ללמוד על התנועה הציונית דרך עיניו של מרטין לותר וכל זה היה ממש פוקח עיניים.
ומה בוב חושב על הטבח ב-7 באוקטובר ומה הוא חושב על בני הערובה שלנו שמוחזקים שם?
"קשה מאוד לדבר על זה מבלי לדבר על ההקשר", הוא אומר, ומדגיש שיש לו בני משפחה בנחל עוז, שאמנם, להבנתו, לא היו במקום באותו יום, אבל חשוב לו להבהיר שיש לו חמלה ורגשות גם כלפי הסבל בצד הזה. עם זאת, לטענתו, "קשה לדבר על 7 באוקטובר מבלי לדבר על מה קדם לו. למשל, צעדת השיבה הלא אלימה שבאמצעותה ניסו הפלסטינים לבטא את ההתנגדות שלהם לכיבוש, כדי לחזור לאדמותיהם. הם חיים בכלא באוויר הפתוח, אי אפשר להכחיש זאת. ישראל פלשה אליהם פעמים רבות, במה שתואר כ'כיסוח הדשא', זו הגישה. לא פעם הגבלת המזון שנכנס לשם תוארה כאילו מכניסים את הפלסטינים לדיאטה. התייחסו אליהם בצורה נוראה במשך הרבה מאוד זמן. צריך לומר שעל פי החוק הבינלאומי יש להם את כל הזכות להילחם נגד הכיבוש, בכל דרך שהם יכולים".
