GR Notes 2026

Des propos racistes attribués à Ziv Agmon visent des responsables mizrahim du Likoud. L’affaire ravive les tensions historiques entre juifs ashkénazes et mizrahim en Israël. Une forte pression politique s’exerce pour obtenir son éviction et une réaction de Netanyahou. Une vive controverse secoue la scène politique israélienne après la diffusion d’enregistrements attribués à Ziv Agmon, proche collaborateur de Benjamin Netanyahou. Révélés par Channel 12, ces propos visent directement des figures du Likoud d’origine mizrahi, ravivant des tensions historiques au sein de la société israélienne. Les Mizrahim sont les juifs issus de sociétés majoritairement musulmanes. Dans ces enregistrements, Ziv Agmon tient des propos ouvertement insultants, qualifiant certains députés de « babouins » ou de « Marocain attardé », en référence à leurs origines nord-africaines. Il critique également le fonctionnement démocratique interne du Likoud, suggérant de supprimer les primaires pour éviter l’émergence de figures qu’il juge « incompétentes ». Fracture sociétale en Israël Ces déclarations s’inscrivent dans un contexte sensible. Les Juifs mizrahim, originaires du Moyen-Orient et d’Afrique du Nord, ont massivement immigré en Israël après 1948. Longtemps marginalisés par les élites ashkénazes d’origine européenne, ils ont subi des discriminations économiques, sociales et culturelles. Malgré une meilleure intégration politique au fil des décennies, notamment à travers le Likoud ou le parti Shas, des inégalités persistantes demeurent, notamment en matière de revenus et d’accès à l’éducation. La polémique est d’autant plus forte que le Likoud est souvent perçu comme le principal relais politique des Mizrahim, bien qu’aucun dirigeant issu de cette communauté n’ait jamais pris la tête du parti. Les propos de Ziv Agmon apparaissent ainsi comme une remise en cause directe de sa base électorale. Face à la colère, plusieurs responsables politiques ont exigé son limogeage immédiat, dénonçant des propos « inacceptables » et incompatibles avec toute fonction publique. Si Ziv Agmon a rejeté les accusations de racisme, affirmant que ses propos avaient été sortis de leur contexte, la pression s’accentue sur Netanyahou, accusé de silence. Cette affaire met en lumière des fractures identitaires toujours vives en Israël, où les clivages entre ashkénazes et mizrahim continuent de structurer une partie du débat politique et social.

En savoir plus sur RT en français: https://francais.rt.com/international/132268-israel-polemique-autour-propos-racistes-juifs-marocains

הבור
352 מיליארד שקל - מחיר המלחמה שחשף בנק ישראל - הוא בלתי נתפס. אבל חייבים לדבר עליו, ועל משמעותו לחיינו ולחיי ילדינו. בוודאי כשמתברר שהסכום העצום הזה לא קנה לנו ביטחון

מיליארד שקל. זו העלות המוערכת של המלחמה שהתחילה ב־7 באוקטובר, סך כל ההוצאות הביטחוניות והאזרחיות המיידיות. 352 מיליארד שקל, אבל לא סופי, כי המלחמה נמשכת, והערכת העלות הזו גובשה בבנק ישראל לפני המלחמה הנוכחית עם איראן. כמה הסבב הזה יעלה? עוד אין הערכה מגובשת, אבל ברור שהעלות תהיה עשרות מיליארדים, השאלה היא רק אם קרוב ל־50 מיליארד או ל־100 מיליארד (בהתבסס על העלות של המלחמה הקודמת עם איראן, שהסתכמה בכ־20 מיליארד ל־12 יום).

בעצומה נכתב כך: "אנו, החתומים מטה, יוצרים ואנשי תרבות הפועלים בחברה הישראלית, מביטים בזעזוע עמוק בטרור היהודי המופנה כלפי פלסטינים וישראלים בגדה המערבית - אלימות שהולכת ומחריפה מאז השביעי באוקטובר, וביתר שאת מתחילת המלחמה הנוכחית עם איראן. מדי יום מגיעות עדויות קשות על גירוש אוכלוסייה בכוח, השחתת רכוש, התעללות, הרג וגניבת בעלי חיים, תקיפות אלימות ואף מקרי רצח של תושבים פלסטינים. תופעות אלו אינן עולות בקנה אחד עם שלטון החוק והמוסר, פוגעות באינספור משפחות, ואסור שיתקיימו תחת אחריותה של מדינת ישראל.

"בנוסף לפגיעה העמוקה בערכי יסוד, אלימות זו מסכנת את היציבות הביטחונית ועלולה להוביל להסלמה בזירה נוספת, במחיר כבד לכולנו. לצה"ל ולרשויות אכיפת החוק יש לא רק את הסמכות אלא גם חובה לפעול נגד הטרור היהודי אך הרשויות נמנעות מלעשות זאת, מתעלמות מהבעיה ובמקרים מסויימים אף מגבות את האלימות".

שופרות של הצבא, מערכות החדשות: האם מערכת הלייזר החדשה "אור איתן" לא פוגעת? הכותרות הגדולות, החגיגות שהנה נפתח עידן חדש והלך לא רק על הטילים והרקטות והכטב"מים - אפילו על הציפורים שמדברות בערבית, היו, ככה מתברר, מוקדמות מדי, ייתכן שאף לא נכונות. תשאלו איך אנחנו יודעים את זה? דובר צה"ל לא סיפר לנו. גם לא שר הביטחון. גם לא רפא"ל. למעשה אף אחד לא סיפר - במיוחד לא התקשורת. ניר דבורי לא התייצב מול מצלמה בפנים בוכיות להעיד על הכישלון. גם לא אלון בן דוד. אף אחד בתקשורת לא קם.
קשה להבין מתי ולמה נולדה העצלות האחידה הזו של ערוצי החדשות. מתי החליטו שלהוציא את האף מחוץ לאולפן זה פויה וכל העולם כולו זה פאנל שמדבר שוב ושוב על טראמפ, נתניהו ומיירטים.

אני עדיין בניתוקים, קשה להבין שזה קרה": חן-לי חיה בר שיתפה בשיחה עם וואלה על הקשר המיוחד עם בתה של השרה סטרוק ועל החיים בצל תחושת פחד. לדבריה, השתיים נפגעו מפעילות של כתות, אך בשלב זה אין לטענות אלו כל אימות ממקורות רשמיים

לא נותנים לנו דיווחים עובדתיים על מצב המלחמה אלא מרעיפים עלינו קלישאות שיוצרות ציפיות לא ריאליות, המיגון לשליש מהאוכלוסייה לא ראוי, והפוליטיקאים מנצלים אותנו לצרכי הישרדות. אז פלא שאיבדנו אמון?

כמה משגרים השמדנו באיראן, עד כמה הופתענו מהיכולות של חיזבאללה והאם הממ"ד מספק הגנה מלאה? בעודנו מתפללים שצה"ל ינצח במלחמה, קשה שלא להודות שהוא הפסיד בה את האמינות
היו שנים שבהן לעגנו לערבים, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים. התקשורת שלהם, במיוחד זכור "קול הרע"ם מקהיר" שידרה אלינו ללא הרף ידיעות על ניצחונות מזהירים בשדה הקרב ועל תל אביב הרוסה וכבושה, בזמן שחיילי הצבא המצרי נסו על נפשם ברחבי חצי האי סיני.

בעצם, למה ללכת רחוק? גם בעיצומם של ימי "שאגת הארי", לועגים בערוצים השונים ובמרחבי המרשתת לידיעות, רובן בעברית עילגת שמגיעות מאיראן. "לוחמה פסיכולוגית" מכנים אותן ומלגלגים על איכות האפקטים הדרמטיים שמראים (למשל) את מגדלי עזריאלי קורסים. ב"ארץ נהדרת" של אמש הקדישו אפילו מערכון שלם לכל אלה.

'

'

הכוונות אולי טובות: להעלות את המורל, להראות את היפה ולשדר אופטימיות. רק שבדרך להפיכתם לצוות הווי ובידור, שכחו ערוצי הטלוויזיה את הסיבה היחידה לקיומה של עיתונות חופשית: הטלת ספק

לבג"ץ הוגשה אמש (שלישי) עתירה לצמצום החיסיון מעל פיענוח צילומי הרנטגן של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין שנערכו בליל הרצח, או לחלופין להורות למדינה להתייחס מילולית לפיענוח ולסתירות הנטענות במסמכים הרפואיים. בעתירה, שהוגשה על ידי אדם בשם יוסי כהן, נטען כי קיימות סתירות מהותיות בתיעוד הרפואי והפורנזי מליל הרצח, ובפרט בין "מסמך גוטמן" לבין מסמכים רפואיים מאוחרים יותר והדו"ח הפתולוגי.