השער לאירופה: טורקיה מנסה להוציא את ישראל מהמשוואה | סא"ל במיל' עמית יגור
המלחמה על "היום שאחרי" שמאחורי המלחמה באיראן כבר בעיצומה, חסימת באב אל מנדב תהיה חרב פיפיות וטורקיה כבר בוחשת
מדוע עכשיו? בסוף השבוע, לאחר התמהמהות של חודש נכנסו גם החותים למערכה. לב העניין הוא מסר איראני די ברור להמשך וניסיון להרתיע: גם אם תצליחו לפתוח את מיצר הורמוז, תיאלצו להתמודד עם סגירת מיצר באב אל מנדב בדרום הים האדום. בהורמוז עוברים כ-21 מיליון חביות נפט ביום (כ-25% מהסחר הימי העולמי בנפט), וכ-20% מסחר ה-גז הנוזלי העולמי (בעיקר מקטאר). אין כמעט חלופות יבשתיות לגז נוזלי זה, וכווית, קטאר ובחריין תלויות לחלוטין במיצר.
בבאב אל-מנדב עוברים כ-8.8 מיליון חביות ביום (פחות מחצי מהכמות של הורמוז) ויותר שרשרת אספקה של מוצרי צריכה: 10%- 12% מהסחר העולמי הימי עובר דרכו. חסימתו מאלצת ספינות להקיף את אפריקה, מה שמוסיף כ-10 ימי הפלגה ומייקר את עלויות הביטוח והשילוח אך לא עוצר את האספקה. המשמעות הראשונית היא שהאיום בסגירת באב אל מנדב אינו שווה ערך לזה של הורמוז.
אז מה בכל זאת? ניסיון חותי לחסום בטילים את מיצר באב אל מנדב, דווקא יסייע, באופן פרדוקסלי, לקרב על היום שאחרי. צינור ה-Petroline הסעודי(צינור מזרח-מערב) הוא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של סעודיה לעקיפת מצור אנרגטי. במקרה של חסימה כפולה במיצרים (הורמוז ובאב אל-מנדב), הוא הופך מגשר לוגיסטי ל"צינור הצלה" עולמי, היות שהוא מאפשר לסעודיה לייצא נפט לאירופה ולארה"ב מבלי לעבור בהורמוז.
מבחינת ישראל וארה"ב, הארכת התשתית מינבו צפונה לכיוון אילת מאפשרת הזרמה ישירה לקצצ"א, מה שיוצר נתיב יבשתי מלא (!) מהמפרץ הפרסי לים התיכון ומשם לאירופה (בשלב הזה ה-Petroline לא יכול להחליף את הורמוז שכן הוא מעביר כ-30% מהכמות שם).
הרעיון הוא גם לצרף אליו שכבה של תשתיות מקבילות להעברת גז טבעי נוזלי (LNG), מימן וסיבים אופטיים בכמויות מסחריות.
על זה בדיוק מדבר פרוייקט ה-IMEC. מעקף נתיבי ומעברי הים באמצעות נתיב יבשתי בשטח סעודיה. מסתמן שדווקא חסימת מיצר באב אל מנדב תבהיר את חשיבות הפרוייקט למדינות המפרץ, תצרף מדינות נוספות אליו ותאיץ אותו מאוד. בדיוק התשתית (תרתי משמע) שעליה מבקשות ארה"ב וישראל לכונן את הסדר האזורי החדש
