חיזבאללה זה כאן
זה לא משנה שרוב המתנחלים מתנגדים לאלימות כלפי פלסטינים. בפועל, בודדים נעצרים ומשתחררים אחרי זמן קצר, החיילים לא עוצרים אותם, ועומדים מנגד כשהחוליגנים משתוללים. אפשר להסתכל על לבנון ולרחם על השלטון הרופס שם אך האמת העצובה היא שאנחנו בדרך לשם
צמרת הממשל האמריקאי זועמת. סגן הנשיא, ג'יי.די. ואנס, התקשר כדי למחות. גם הידיד הגדול, מזכיר המדינה מרקו רוביו, מביט בנו בתמיהה. אבל הפורעים בשלהם. והם הרבה יותר מסוכנים ממה שנדמה לנו. "לא נאפשר כאן חיזבאללה", אמר לי מפקד בכיר, ונדמה שהוא הבין את חומרת המצב. גם הוא מגיע מחוגי המתנחלים, עם כיפה סרוגה על ראשו. אמר, ולא ידע מה אמר. משום שזה לא חשוב ששמונים או תשעים אחוזים מתנגדים לשוד, לביזה, לבריונות, להתעללות, ובוודאי גם לרצח חפים מפשע – הכלבים נובחים והחוליגנים ממשיכים. הגינויים לא עושים עליהם רושם.
וגרוע מכך, העובדה שלאחר חודשים של השתוללות יש בודדים שנעצרים, ובדרך כלל משתחררים לאחר זמן קצר – מעידה על כך שלא מדובר רק במשטרת בן גביר. משהו לקוי במערכת, והעובדה שהשב"כ לא נכנס לתמונה – מעידה על אדישות מסוכנת. והבעיה החמורה מכולן היא הפער ההולך ונוצר בין צמרת צה"ל לבין החיילים בשטח. הפקודות מאוד ברורות: צריך למנוע את האלימות. אבל בפועל, שוב ושוב אנחנו חוזים בתמונות הלא משקרות של חיילים שעומדים בצד ומאפשרים לחוליגנים להשתולל. אפשר להניח שהרמטכ"ל, אייל זמיר, ואלוף הפיקוד, אבי בלוט, מתפלצים. משום שהם יודעים שקוראים לזה איבוד שליטה.
אין צורך להמעיט בחומרת התופעה שתופחת לממדים מפחידים. בקצב הזה – לנגד עינינו הולכת ומתגבשת קבוצה שיש לה יותר ויותר מאפיינים של החיזבאללה. יש להם אידיאולוגיה. הם נגד השלטון. הם מצוידים בנשק. הם מצפצפים על החוקים. הם פוגעים גם בחיילים. וככל שגורמי אכיפת החוק לא נוקטים נגדם בפעולה נחרצת – התיאבון שלהם רק גדל. כדאי שנפנה עוד מבט למדינות שסביבנו: החיזבאללה הרס את לבנון, החות'ים הרסו את תימן. אנחנו בדרך לשם.